מרוקו היא ארץ של ריח ההדרים, היסמין, הלבונה והאקליפטוס. ארץ ששווקיה פולטים ריחות תבלינים הייחודיים רק לה. ארץ החן, שכחול שמיה ומימייה, שלאורך חופיה יוצרים הרמוניה.
האומנות במרוקו מאופיינת בקו חד מאוד שהוא - ניגודיות קיצונית. מקור לניגודיות זו אנו יכולים לראות בנופיה של מרוקו, המהווים מוזיאון ענק של אומנות סביבתית.
העיר איפראן שבהרי האטלס, נמצאת בגובה 1,650 מ', משופעת במים ומעיינות ונחשבת ל"שוויץ של מרוקו", העיר שונה במראה, בסגנון, באופי ובאורח החיים מכל עיר אחרת במרוקו.
האזור הצפוני של מרוקו שכלל גם את הערים טטוואן וטנג'יר, היו שייכים לחלק שנקרא "מרוקו הספרדית", כאשר מרוקו קיבלה עצמאותה ב-1956 הן הפכו להיות חלק ממרוקו .
כשעתיים וחצי נסיעה ממרקאש, נמצאים המפלים הגבוהים והיפים ביותר במרוקו. מפלי האוזוד מרשימים ביופים וצונחים מגובה של כ-100 מטר ונשפכים אל קניון נהר אל עביד.
מרקש היא המרכז המסחרי והמנהלי של דרום מרוקו, ולכן היא מכונה גם בשם "פנינת הדרום". בעלת שווקים רבים, מופעי רחוב, בתי מלון מפוארים וקזינו, צבעים, טעמים, ריחות...
בסְלָה הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה ביניהם ר' חיים בן-עטר (האור החיים הקדוש) ור' רפאל אנקווה.
