טֶטְוָואן וְטָנְגִ'יר- מרוקו הספרדית

טֶטְוָואן וְטָנְגִ'יר- מרוקו הספרדית

^{מאת שאול טנג'י מדריך טיולים, בלשן ומחבר "אינציקלופדיה זוטא לצדיקי מרוקו וחכמיה"  © כל הזכויות שמורות למחבר}

מבוא 

מרוקו הייתה מדינת חסות של הצרפתים ששלטו בה משנת 1912 עד 1956 עת מרוקו קיבלה עצמאותה. בהסכם קודם שהיה בין צרפת לספרד, צרפת העבירה את השלטון לספרד על האזור הצפוני של מרוקו שכלל בין היתר את הערים טנג'יר (TANGER) וטטוואן (TETOUAN).

אחרי עזיבת הצרפתית ומרוקו  קיבלה עצמאותה בשנת 1956 כאמור, ספרד החזירה את האזור הצפוני לשליטת מרוקו למעט שתי ערים מרוקאיות שספרד לא ויתרה עליהן והן הערים סאוטה ומיליליה והן עד היום בשליטה ספרדית.

העיר טטוואן  TETOUAN

טטוואן, על פי ההסכם בין צרפת לספרד, הייתה שייכת לחלק שנקרא "מרוקו הספרדית", כאשר מרוקו קיבלה עצמאותה בשנת 1956 היא הפכה להיות חלק ממרוקו. העיר שוכנת בעמק הנהר מְהָנֶשׁ (MHANNECH). בהרי הרִיף המקיפים אותה. הנמל הוא נמלה היחיד של מרוקו לחופי הים התיכון. האקלים בעיר ים-תיכוני עם עונה גשומה בחורף וקיץ יבש. היום חיים בעיר כ- 80.000 איש. 

מקור שמה של העיר במילה הָבֶּרְבֶּרִית טֶטְוָואן (TETOUAN)  שמשמעותה "מעיינות" או "עין". טֶטְוָואן נוסדה ב- 1307 ע"י הסולטון אָבּוּ טָאבִּיט  ((ABOU-THABIT משושלת בְּנִי-מְרִין. מקום הפך מהר מאד למרכז של פִּירָטִים (שודדי-ים) משגשג, וכבסיס לפעולה של פִּירָטִים נגד ספינות ספרדיות בעיקר מְסֶאוּטָה. העיר העתיקה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1997.

כלכלת העיר נסמכת על מסחר מקומי, שירותים ותיירות החוף אשר זכתה לתנופה בשנים האחרונות והפונה בעיקר לשוק המקומי. התעשייה אינה תופסת מקום משמעותי בכלכלת העיר, אם כי במישור שבין העיר והים פועלים מספר בתי חרושת למלט ולחומרי בניין, הניזונים ממחצבות באזור. בעיר עדיין פועלות תעשיות מסורתיות של חיווט כבלי כסף, ייצור נעלי בית, מנעולים ובדים מקושטים.

הדת העיקרית היא האסלאם, אך יש גם מיעוט נוצרי, בעיקר ספרדים ומעט צרפתים, ויהודים ספורים.

בעיר יש אוניברסיטה בשם "אוניברסיטת עָבֶּד אֶל-מָלִיק אֶס֚אעְדִי"  (UNIVERSITE ABDLMALEK EASADI), מספר פסטיבלים שנתיים מתקיימים בטטוואן.טטוואן-מראה כללי חלקי של העיר

מבחינת סיגנונם האדריכלי נחלקים בתי העיר לשלושה אזורים. במרכז שוכנת המדינה (העיר העתיקה) השומרת על סיגנון אָנְדָלוּסִי, רובע הָאֶנְסָאנְצֶ'ה (ENSANCH) הוקם במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 בסגנון ספרדי, והשכונות הסובבות את מרכז העיר (QUARTIERS PERIPHERIQUE) הוקמו בסגנון מרוקאי מקומי לאחר שמרוקו זכתה לעצמאותה.

 כמו הערים פֶאס וְרָבָּאט, גם  טֶטווּאָן  היא עיר  בעלת   תרבות   וספר. טֶטווּאָן גאה באתרי התרבות שלה: מוזיאון האומנות, שהוא ארמון ישן העומד לצד החומה ליד שער המלכה היפה  (Bab el Okia) היא מציגה את אומנות האזור ומלבושים מחתונות שהן מאוד מעניינות, מוזיאון לאומנות המרוקאית, מוזיאון לארכיאולוגיה ובו המוזאייקה הנהדרת  שהובאה   למוזיאון   מהערים   העתיקות  הרומיות  לוּקְסוּס  וְתָּמוּדָה (LUXUS ET TAMUDA), מוזיאון הארכיאולוגי, שממוקם ליד  Place euada ליד ארמון המלך חסן השני. במוזיאון חפצי אומנות,  בית-ספר למקצועות האומנות המרוקאית המסורתית ARTISANAT, והקונסרבטוריון למוזיקה האנדלוסית.

רחוב_בטיטואן      

המדינה של טטוואן (העיר העתיקה)

המדינה (העיר העתיקה).של טטוואן שוכנת במרכזה של העיר והיא הוקמה במספר שלבים, בעיקר החל בסוף המאה ה-15 ועד למאה ה-18. ייחודה של המדינה בעיר הוא באופייה האדריכלי האנדלוסי, ועל אף שהיא אחת מהערים הקטנות במרוקו, היא נחשבת לאחד המתחמים השלמים והשמורים מהשפעה זרה. המדינה שוכנת במעלה המדרון של ג'בל דרסה המטפס מהואדי צפונה, וזה הכתיב את צורתה הדומה לספרה 8.

^{-------------------------------------------}

^{תירגמתי צרפתית מספרה של הסופרת היהודיה מקזבלנקה נינה בנון GUIDE ET HISTOIRE DU MAROC}

^{האתר: http://he.wikipedia.org/wiki}

יהודי טֶטְוָואן

המאה ה-16

עד כמה שידוע, בטֶטְוָאן חיו יהודים עוד לפני גירוש ספרד (1492 , אבל בואם של מגורשי-ספרד נתן תנופה מחודשת לקהילה,

רבי יעקב כָלְפוֹן (ראו עליו בפרק צדיקי טטוואן. ש"ט) והמנהיגים דיברו בהתלהבות על היחסים הטובים ששררו בינם, ובין הפקידים והתושבים הנוצרים-ספרדים של טֶטְוָואן. 

במהלך מאה זו המשיכו להגיע לעיר אנוסים מספרד ומפורטוגל, והקהילה דאגה לקלוט אותם ולהשיבם ליהדות. בשלהי המאה ה- 16 כבר הייתה מהמפורסמות שבקהילות מרוקו. היא כונתה "ירושלים דֶה-מָרְוִויאקוֹס" – (ירושלים של מרוקו), או "ירושלים הקטנה". שימשו בה רבנים ודיינים ידועים ובבתי הכנסת היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים וקיימה מוסדות צדקה ולימוד

בשנת 1727 נימנו בעיר שבעה בתי כנסת. אחד מצאצאיו הוא הרב ד"ר יהודה בִּיבָּאס ממבשרי הציונות.

הקהילה היהודית גדלה במאה ה-16. הסוחרים היהודים באו בקשרי מסחר עם ארצות האימפריה העות'מאנית, ליוורנו, ג'יברלטר וכמובן ספרד ופורטוגל. הקהילה של טֶטְוָואן פרחה ונהנתה מחסות הָסוּלְטָן ונטלה חלק נכבד בחיי-המסחר של העיר

המאה ה-17

לעתים קרובות סבלה הקהילה מרדיפות מצד השלטונות או מחוסר-ביטחון. הסולטאן הטיל עליהם מיסים כבדים, ובשנת 1655 הקהילה הותקפה ע"י מורדים בעיקר מאיזור הָרִיף, מוסדותיה נהרסו ובית-הכנסת המפואר של רבי חיים בִּיבָּאס הועלה באש. עם זאת, בשנת 1772, כאשר גורשו האירופאיים מהעיר, הורשו היהודים להישאר.

המאה ה-18

ב- 1772 גירש הַסוּלְטָן את הנציגים הזרים שבעיר, וחשיבותה של טֶטְוָואן כעיר מרכזית פחתה. לעומת זאת התחזק מעמדה של הקהילה, שכן את מקומם של הזרים ירשו על פי רוב יהודים שניתמנו כנציגי קונסולים אירופים, מתורגמנים או מזכירים.

במאה זו נפתחו לפני יהודי טטוואן אפשרויות פרנסה בטנג'יר ובג'יברלטר והמהגרים הָטֶטְוָואנִים ייסדו בהן למעשה את הקהילות.

המוסדות הרבניים קיבלו את חסותו הרשמית של הכתר הספרדי, ובית הדין של קהילת טטוואן בשנת 1800. קהילת טטוואן יצרה לעצמה שם של מרכז דתי ורוחני.

בסוף המאה ה - 18 התחילה תקופה ארוכה של נסיגה כלכלית בְּטֶטְווָאן, וכתוצאה מכך, החלו יהודי טֶטְווָאן בתנועת הגירה.

המאה ה-19

בשנת 1808 גורשו כל היהודים מהעיר. לאחר זמן מה הורשו לחזור בתנאי שיגורו בשכונה מיוחדת מחוץ לעיר לשכונה הנקרא, "Juderia" (כודיריה - יהודי בספרדית נקרא כוּדִיוֹ. ש"ט). הם נדרשו ללבוש בגדים שחורים (הצבע השחור מסמל את השד. ש"ט), עיסוקם הוגבל למקצועות מסוימים ולעתים אף הוכו בפומבי.

במאה ה-19 פעל בעיר הדיין הרב יצחק בן ואליד -. 1789-1870,   בשנת 1862 הקים הארגון "כל ישראל חברים (ALLIANCE) בית ספר יהודי לבנים בעיר, בית הספר הראשון של אליאנס

במאה זו יהודים רבים מטֶטְוָאן היגרו גם לאוראן שבמערב אלג'יריה, עקב הקרבות בין ספרד למרוקו שהרעו את ביטחונם של יהודי העיר.

יוצאי טיטואן היו בין מייסדי קהילות מליליה (כפי שכתבתי לעיל הערים המרוקאיות סאוטה ומיליליה שהיו חלק ממרוקו הספרדית, למרות שמרוקו קיבלה עצמאותה הן נשארו בשליטה ספרדית עד היום.

בעיר היו ישיבות ובתי-ספר וסך הכל של היהודים בעיר היה ל 14,200. בביקורי האחרון בעיר נודע לי שבעיר יש ר' 3 יהודים

המאה ה-20

ב- 1936 עם עלייתו של פְרָנְקוֹ (מנהיג ספרדי. ש"ט) לשלטון החל מעמדם הכלכלי להתדרדר. עם זאת הקפידו הספרדים להפגין יחס חיובי כלפי היהודים שחיו באיזור חסותם. ספרד נתנה ליהודי טטוואן  את האפשרות להתפתח באופן חופשי מבחינה כלכלית. במפקד שנערך בשנת 1960 היו בעיר רק 3,103 יהודים.

יהודי טטואןצורת הקברים בטטואן

מאפייני הקהילה

יהודי טטוואן נהגו לדבר בניב ספרדי מיוחד הנקרא חֶכִּיתִיה, המורכב ממילים מספרדית, עברית וערבית ומהווה דיאלקט הנקרא לדינו

בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן למעלה מ-300 שנה, להלן צורת הקברים ‏

העיר טנג'יר TANGER

תאריכים בחיי העיר 

ב- 709 נכבשה בידי המצביא המוסלמי מוּסָּא אִיבֶּן נוּצִייר וממנה יצא חיל המשלוח שכבש את ספרד ב- 711.

בתקופת השלטון הערבי הייתה טָנְגִ'יר בירת המחוז של איזור בעל אוכלוסיה גדולה ועיר נמל משגשגת.

ב- 949 סופחה טָנְגִ'יר אל ממלכת הָאוּמִיִים הספרדיים ונשארה בידיהם עד תחילת המאה ה- 11.

ב- 1077 שושלת הָמוּרָבִּיטוּן. ב- 1147 שושלת הָאֶלְמוּוָחִידוּן. ומ- 1274 שושלת בני מְרִין. ב- 1471 תפסה פורטוגל את טָנְגִ'יר יחד עם ישובים אחדים, לאורך החוף האטלנטי של מרוקו. ב- 1580 עברה טנג'יר לידי ספרד. ב- 1643 חזרה לידי פורטוגל,  ויש לציין ששלטון הפורטוגזים והספרדים הביאו ברכה לעיר.

ב- 1662 עברה  לידי הכתר האנגלי כחלק מהנדוניה שהביאה קָטָרִינָה מְבְּרָאגָּאנְצֶה לְצָ'ארְלֶס ה- 2.

ב- 1684 בגבור לחץ השבטים הָבֶּרְבֶּרִיִים וְהָסוּלְטָן הָעָלָאוִוי מוּלָאי אִיסְמָעִיל, פונתה טָנְגִ'יר ע"י האנגלים וסופחה לממלכה השָרִיפִית (הממלכה מרוקנית) כשהיא כפופה לְפָּאשָה (מושל) שמונה ע"י הָסוּלְטָן.

בתחילת המאה ה-19 הפכה למעשה לבירתה הדיפלומטית של מרוקו; נחתמו בה כמה הסכמים להגנת

ב- 1923 תחילת העידן הבינלאומי שאפשר להגדירו כתקופת הזהב שלה בעת בריטניה וצרפת חתמו על חוקת טָנְגִ'יר, (טָנְכִיר בספרדית) טוֹנְגֶ'ה TANGER בצרפתית (את ה- R לא מבטאים. ש"ט) וְטָנְגָ'ה TANJA בערבית.  

ב- 1940 ספרד ניצלה חולשת מעמדן של בריטניה וצרפת עקב מפלת צרפת במלחמת הולם השניה, והכניסה  כוחותיה לְטָנְגִ'יר ולמיזוגה עם מרוקו הספרדית. אולם לאחר המלחמה הוקם בטָנְגִ'יר מחדש המשטר ששרר בה בין שתי המלחמות; ספרד הוציאה כוחותיה מטָנְגִ'יר והוצאה ממינהל העיר. באותה תקופה הגיעה טָנְגִ'יר לשיא שיגשוגה הכלכלי; אוכלוסייתה הגיעה ל- 180.000 נפש מהם 42.000 אירופים רובם ספרדים  וכ- 15.000 יהודים.

התנועה הלאומית המרוקנית הגוברת דרשה את שחרורה של טנג'יר משלטון זר, וב-1952 אירעו בעיר מהומות בעקבות הסכמי מרוקו עם צרפת וספרד.

מבט על טנג'יר מכיוון היםהישוב

טָנְגִ'יר יושבת בשיפוע של גבעה היורדת לתוך ים האוקיינוס האטלנטי, בקצהו המערבי של מיצר גִ'יבְּרָלְטָר, ונמצאת בגובה 15 מטר מעל פני הים.  מספר תושביה מעל מיליון נפש. בְּטָנְגִ'יר ניבנה נמלה המודרני והמשוכלל של מרוקו, דרכו עובר חלק מסחר-החוץ של צפון-מרוקו,

טָנְגִ'יר מחוברת בכבישים טובים, לאחרונה נסללו אוטוסטרדות המחברות אותה עם ערים אחרות, גם מסילות ברזל מחברות בינה לבין ערים רבות במרוקו. עיקר פרנסתם של תושביה על מסחר ודייג. מצויים בה מפעלי-תעשיה מעטים ליצור מוצרי עור, עץ ועוד.  טָנְגִ'יר נחשבת לעיר תיירותית חשובה, עשרות בתי-מלון ברמות שונות, וזה  בגלל מזג-האוויר, הרעננות והאויר הימי.

בהיותה איזור בינלאומי חופשי בעבר, טָנְגִ'יר שימשה גם בסיס עיקרי לעסקי הברחה גדולים למערב אירופה ולאיזור הים התיכון.

טָנְגִ'יר הגיעה לשיא שיגשוגה וחשיבותה, סמוך לסוף מלחמת העולם השניה, כמרכז מסחר ובנקאות

בחלק העתיק של טָנְגִיר סימטאות, צרות, ושווקים בנוסח מזרחי וגם בסגנון הספרדי. לצד העיר העתיקה התפתחו רובעים מודרניים ויפים בסגנון אירופי. בטָנְגִיר מדברים בשפות רבות: ערבית, ספרדית, צרפתית וברברית. בְּטָנְגִ'יר אפשר לבלות ימים מאוד שקטים.

טָנְגִ'יר היא גם בעלת עניין לדיפלומטים, בנקאים וסוחרים מכל המינים. טָנְגִ'יר יכולה להתגאות ובצדק, כי אין שום עיר במרוקו שזכתה לביקורים כה גדולים של אומנים כמוה.

אחרי שמרוקו קיבלה עצמאותה ב- 1956, היא הוחזרה למרוקו ע"י ספרד והפכה לחלק בלתי נפרד ממרוקו, אך חלה ירידה גדולה בהיקף סחרה, במספר תושביה ובחשיבותה. למעלה ממחצית תושביה האירופים והיהודים וכן כמה אלפי מוסלמים עזבוה.

בית החולים היהודי  ''בן-שימול '' בעיר טנג'יריהודים

הישוב היהודי בְּטָנְגִ'יר עתיק הוא, ושכונתה הצפונית של טָנְגִ'יר נקראה  אז וָאד אֶל יִהוּד (נהר היהודים, או שכונת היהודים).

עדות ספרותית ראשונה לישוב היהודי בְּטָנְגִ'יר, מצויה בספר "סדר-הקבלה" לרבי אברהם אֶבֶן דָאוּד מן המאה ה- 11.

במאה ה- 12 יהדי טָנְגִ'יר הושמדו כלל בטבח שערכו בהם הָאֶלְמוּוָחִידוּן, היא התחדשה והשתקמה רק במאה ה- 16. 

בזמן גירוש-ספרד הייתה טָנְגִ'יר בידי הפורטוגזים ולא התירו ליהודים להיכנס אליה. במחצית השניה של המאה ה- 16 כבר הייתה בה קהילה קטנה, אך מצבה  מבחינה חומרית ורוחנית היה רע בהתאם ליחס השלטונות המתחלפים. גם רב מקומי לא היה בה והיא עמדה תחת הנהגת רבני טֶטוּאָן.

בשנים 1790-1792 גל הפרעות מטעם הָסוּלְטָן מוּלָאי יָזִיד, הוא היה כל כך אכזר שכונה "המזיד" וגם היטלר של מרוקו. שפקדו את את טטוואן וְאֶל-קְצֶר אֶל- כְּבִּיר וְלָארָאש לא פסחו עליה, והמסים הכבדים  שהוטלו על הקהילה רוששו רבים מחבריה.

בשנים 1798-1808 פרצה מחלוקת מקומית חריפה בעניין דמי-השחיטה בין הרב אברהם טולֶידָנוֹ, שהיה "מתיישב חדש", לבין הרב משה כהן יליד המקום. רבני מרוקו שהתבקשו לפסוק בעניין, נחלקו אף הם בדעותיהם. הרבנים של טֶטְוָואן תמכו במצדדים בדעתו של הרב משה כהן. בין השאר משום שרצו שאלו ישארו כפופים להם. שאר רבני מרוקו תמכו ברב טולידנו ובסיעתו, וטענו כי מאחר שהקהילה גדלה ויש לה רב משלה, אין סיבה שתהיה כפופה עוד לרבני טֶטְוָואן ולפסיקתם. לבסוף גברה סיעתו של הרב טולידנו ומאז הייתה קהילת טנג'יר עצמאית.

בתקצ"ד (1834) אירע בטנג'יר מעשה קידוש ה' הידוע של הנערה סוֹל חָתוּאֶל (המכונה לָאלָא סוּלִיקָה הצדיקה,  שהפך לאגדה ועליו חוברו מחזות והרבה שירים . במחצית השניה של המאה ה- 19 התעצמה הקהילה מאד.

ב- 1864 נפתח בה בית הספר  "כל ישראל חברים" - ALLIANCE

ב- 1882 טנג'יר עברה לידי האנגלים, ויהודים מהערים לָארָאש  וְקְצֶר אֶל-כֶּבִּיר וסוחרים מארצות השפלה התיישבו בה ומצבם החל להשתפר בהדרגה.

ב- 1808 חיו בטנג'יר כ- 800 יהודים, ועד לשנת 1835 עלה מספרם לכ- 2.000.  

ב- 1900 נימנו בקהילה 12.000 נפש, וב- 1930 נמנו 7.500  משום שרבים מיהודיה היגרו בינתיים ממנה.

ב- 1940 שוב עלה מספרם עד 13.000 נפש ביניהם פליטים מאירופה.

ב- 1951 היו בה 12.000 נפש, אולם ב- 1960 לא נותרו בה אלא 6.232 (3.9% מיהודי מרוקו, 4.4% מכלל האוכלוסיה בעיר, ההפרש מקורו בעליה לארץ-ישראל

היום בטנג'יר חיים כמה נפשות. מבדיקה שערכתי במקום בעיר שני בתי-כנסת האחד הפך למוזיאון לתולדות הקהילה והשני נמצא ברחוב המרכזי של העיר. ועד הקהילה תומך בנזקקי העיר בצורה דיסקרטית. קרוב משפחתי לואיס טנג'י (ז"ל) ששימש מזכיר הקהילה בטנג'יר, באחת הפעמים ביקרתי במשרדו וראיתי על שולחנו עשרות מעטפות בהן הוא הכניס כסף. לשאלתי לאיזה מטרה? והוא הסביר לי: "שליח מטעם ועד הקהילה מבקר בבתי-הנזקקים ומוסר לכל נזקק באופן דיסקרטי את הקיצבה.

חשוב  להזכיר: יהודי טָנְגִ'יר נהגו לקרוא מגילות מיוחדות אחת נקראת מדי שנה ביום ב' באלול ומספרת על נס הצלתם ומפלתו של סָבָּסְטִיָאן מלך פורטוגל ב- 1578. השניה נקראת  בכ"א באב לזכר נס הצלת שכונתם מההפגזה ימית ב- 1844)