סלה

סלה – SALE

^{מאת שאול טנג'י מדריך טיולים, בלשן ומחבר  "אנציקלופדיה זוטא לצדיקי מרוקו וחכמיה"  © כל הזכויות שמורות למחבר}

מאמר זה מובא מה"אנציקלופדיה זוטא לצדיקי מרוקו וחכמיה" אשר בה פורש לכבודנו ידידינו המחבר שאול טנג'י פירוט רב ככל הניתן אודות הישוב, היהודים שחיו בה ואודות הצדיקים שפעלו בעיר ונקברו בה (רבי חיים בן עטר נולד בעיר זו וקבור בירושלים. ש"ט). עליהם יש פרטים רבים כגון: מועד לידתם ופטירתם, ספרים שכתבו ונושאם, דברים שנאמרו בשבחם ע"י צדיקים אחרים, פיוטים ושירים שחיברו או חוברו לכבודם וסיפורי נסים אם בחייהם או לאחר פטירתם.

להלן פרק אודות העיר סלה - sale. מפאת אורכו חולק הפרק למספר גיליונות. בגיליון זה מובא פירוט אודות העיר והיהודים שחיו בה. בגיליונות הבאים נביא חלקים נוספים מפרק זה, ובהם פירוט אודות משפחת אְנְקָוָוה הענפה שחיה ופעלה בעיר.

קצת מהיסטוריה של העיר

תאריך היווסדה של העיר אינו ודאי, ויתכן שהיא קיימת מהמאה ה- 11, כי במאה זו שימשה כעיר בירה של ממלכה קטנה בשם זְנָתָה מבני אִיפְרָאן. קיומה של ממלכה זו היה קצר מאד, והיא חוסלה  ע"י שושלת "הָמוּרָבִּיטוּן" ב- 1058.

ב- 1145 סָלֶה נכבשה ע"י שושלת הבאה "הָאֶלְמֻוָחִידוָן", וב- 1249 ע"י שושלת "בְּנִי מְרִין", הסוּלְטָן משושלת זו בנה את החומות ואת השערים הניצבים כאן עד היום, מדרסה, בית-ספר לרפואה, מסגד, וכן את התעלה שחיברה את וָאד בּוּ רוֹגְּרָג עם בָּאב מְרִיסָה (BAB MRISSA -) שאיפשרה גישה בטוחה לספינות.

ב- 1260 השליט של סָלֶה מרד בסולטן אָבּוּ יוּסוּף יָעָקוּב והספרדים הגישו לו עזרה ונשק, ובתמורה התיר להם להתיישב בעיר בה עשו כאוות נפשם, כששבו לארצם, לקחו את רוב אוצרותיה באין מפריע.

בימי הביניים סָלֶה סחרה עם פְלָנְדְרִיָה ואנגליה, הם קנו ממנה: עורות, צמר, בדים, שטיחים שנהב, שעווה ודבש, סוחרים מְגֶּנְוָוה, וִינִיצְיָה וְקָטָלוֹנְיָה קנו ממנה: סדינים וכלים תעשייתיים.   

ב- 1609 ערבים  ממגורשי ספרד התיישבו במקום ובמשך עשרות שנים עיסוקם העיקרי היה "שודדי-ים". הם קיבלו חסות מצד השליטים המקומיים ובתמורה השליטים קיבלו מענקים נדיבים משודדי-הים אם בכסף או בסחורות. למרות פעילותם השלילית של שודדי הים, הביאו לשגשוגה של סָלֶה, בתום פעילות שודדי-הים היא נעזבה לנפשה.

במאה ה- 17 המלך מוּלָאי אִיסְמָעִיל מהשושלת" הָעָלָאוִוית" מקים את המשמר השחור – שהיה בנוי מכושים חסונים, תפקידם היה לשמור על העיר. יש לציין ששלטונו  ועשה  משהו  לפיתוח  העיר   רָבָּאט  (שכנתה של הדבר שהעיב על העיר סָלֶה.

סָלֶה הפכה אז לנמל הראשי שדרכו סחרה פֶאס עם העולם החיצון (למרות שרבאט יושבת לחוף ים).

הסירות (פְלוּקָא) באמצעותן עברו בין הערים רָבָּאט וְסְלָה

הישוב

סְלָה (בצרפתית SALE) וְרָבָּאט שכנות זו לזו ורק הנהר בּוּ רוֹגְּרֶג - BOU-REGREG (או אָבּוּ רָקְרָק בערבית) מפריד בין  שתי  הערים, רבאט על הגדה השמאלית וסלה בגדה ה ימנית.  רָבָּאט וְסָלֶה הן שני עולמות שונים לגמרי.

לאור מעמדה של רָבָּאט עיר הבירה של מרוקו ופיתוחה שהפך לדומיננטי בקצב מסחרר מתחילת המאה ה- 18, סָלֶה המרוחקת ממנה 3 ק"מ בלבד, איבדה ממעמדה ואפשר אולי להגדירה כשכונה  עתיקה של  רָבָּאט הנכנסת לתרדמה עמוקה.

למרות הגשר הרחב שהוקם מעל הנהר המחבר בין שתי הערים, עדיין אפשר להשתמש בשירותי הסירות הנקראות בפי התושבים "פְלוּקָה", אם בגלל נוסטלגיה או פשוט זול יותר מהתחבורה הציבורית הממונעת.

מלך מרוקו מוחמד ה 5- מתברך עי רב מקומי

יהודים בסלה

בעיר סְלָה שבמרוקו הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה. נתוודענו בגדולתם, די אם נציין רק שניים מהם: חיים בן-עָטָּר (1696-1743 - ראו עליו בפרק ירושלים. ש"ט) ורבי רפאל אְנְקָוָוה (ראו עליו בפרק זה. ש"ט). 

שמה של העיר סלה יצא לתהילה הודות לצדיקיה וחכמיה שנודעו בגדולתם, לא אחת נשאלת השאלה, איך קהילה קטנה שמספר תושביה לא עבר את 5.000 נפש הגיעה לגדולה רוחנית.

סְלָה שימשה כמרכז ליהדות דתית ומרכז יהודי חשוב ששמר על קשר עם קהילות אחרות בצפון אפריקה, אירופה וארץ-ישראל.

בְּסָלה נולד וגדל רבי חיים בן-עָטָּר (1696-1743). מקהילת סאלי יצאו רבנים גדולים. תרומתה של קהילת סְלָה בכל נושאי התורה, היא אדירה, וכמה מהיצירות של חכמיה: פוסקים, מקובלים, משוררים, מדקדקים ופרשנים חוללו מהפכה. יצירה תורנית אחת, זכתה לחולל מהפכה יהודית ולהיות בעלת השפעה תורנית עולמית הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים, כשהיא פורצת את כל הגבולות הקהילתיים, גבולות הזמן, ההשקפה והמנהגים, זוהי יצירתו המופלאה של "אור החיים" הקדוש הרב חיים בן עטר זצוק׳׳ל. יצירתי היא אחת היצירות התורניות הנלמדות ביותר בעולם.

היסטוריון היהודי רבי אברהם בן-דוד בן המאה ה- 12, ברצותו לציין את גודל הישוב היהודי במערבו של אזור זה כותב: "אתה מוצא קהילות-ישראל שהיו פושטות ממדינת סָלֶה בקצה מערב עד טָאהֶרְת בראש מערב". אוכלוסייתה היהודית של סְלָה באה משתי קבוצות; האחת צאצאי הגולים מגלות רומא, בספר שאלות ותשובות "כרם-חמד" כתוב: "רָבָּאט וְסְלָה הם מן המקומות העתיקים ביותר בהם ישבו יהודים בתקופות קדומות ללא הפסק", השניה גולי-ספרד. 

סְלָה הייתה בין הערים המועדפות על המגורשים שהגיעו למרוקו. פורטוגזי אלמוני מציין כי מספר היהודים בסלה היה גדול ועשירים.

שאול טנג'י מניח ידיו על ציון הצדיק בביקורו הראשון במרוקו בשנת 1987    - מזכרת SALÉ.1937 hiloula.
תמונה באדיבות רונלד בן זקן

כמו יהודים רבים גם המגורשים שהתיישבו בסלה עברו צרות רבות. המגורשים שהגיעו לְסָלֶה עברו צרות רבות ע"י השליטים הנוצרים האכזריים  טוּמָארש וְגָּלְיָאן ששלחו ידם בבנות ישראל, עינו אותן ועשו בהן תועבות ונאצות גדולות שלא היה כמותם.

רבי אברהם אָדְרוֹטִיל ממגורשי ספרד מספר על תלאות שעברו יהודי סְלָה. היו חובלי אוניה נוצרית שעגנה על החוף, ובגלל הרעב הנורא, ראו ילדי-המגורשים שיצאו ללקט עשבים להחיות נפשם, מלחיה של הספינה פיתו את הילדים לעלות לספינם בעבור פרוסת-לחם, הם  אטמו אוזניהם לזעקות הוריהם וחטפום לעיניהם. הספינה הרימה עוגן בהותירה את ההורים ללא ילדיהם שאט אט מתרחקים מנגד עיניהם. הילדים הובלו לארצות רחוקות , מהם נתנו דורונים לנכבדי המדינה, ומהם נמכרו לעבדים.

גם בספר "שבט-יהודה" לרבי שלמה די-וירגה מסופר על ילדי יהודים שקברניט אוניה לקחם בסלה בשנת 1.500.

רבי גדליה אבן יחיא כותב ב-"שלשלת הקבלה", כי בְּסְלָה היו 200 אלמנות יהודיות שבעליהן נעלמו.

במחצית הראשונה של המאה ה- 17 נודעו בני משפחת פָאלָאגִ'י שישבו בְּסָלֶה ועסקו בסחר בין-לאומי והיו להם סוכנים באנגליה, באמסטרדם ובאיטליה.

אם נשכיל להתבונן בקורות עמנו, נראה שבכל קהילות ישראל, הגזירות  הנוראיות  כמו:  התלאות, הביזה העוני, ההרג, איסור הקמת בתי-כנסת  והחרמת  כתבי  הקודש,  לא  ריפו את  ידי  היהודים  אלא,   חיזקו  את  רוחם  ובתעצומות  נפש וגדלות מפליאה; הקימו קהילה לתפארת בחוכמה ובקדושה.

בסלה היו שני מלאחים (שכונת מגורי היהודים. ש"ט); המלאח הישן שניבנה לפני יותר מ-500  שנה, ובו התגורר רבי חיים בן-עטר הקדמון.

הָמֶּלָּאח החדש שהוקם לפני כ- 200 שנה בין חומותיה, בפינה הדרומית-מזרחית של העיר, המלאח של סְלָה היה שדרה מרכזית, לאורכה היו חנויות, בתים, בתי-כנסת וישיבות וממנה נסתעפו 9 סימטאות. בָּמְלָּאח היו שני שערים.

מחוץ למלאח, בסמוך לשער המלאח, הייתה סימטת רבי חיים בן עטר ובה חדר בו התגורר ושימש לו כמקום לימודים, בחדר זה השתמש גם נכדו אורח-חיים הקדוש.  

בתקופת הגירוש מספרד, הייתה סלה מן המקומות המועדפים על ידי המגורשים דבר שסייע לבניינה של סלה כמרכז תורני חשוב.

סלה שימשה כמרכז ליהדות דתית אדוקה ומרכז יהודי חשוב ששמר על קשר קהילות אחדות בצפון אפריקה, באירופה ובארץ-ישראל. 

היהודים הפליטים נהרו למרוקו בשני זרמים גדולים: בתקופת הגירוש הקטן מספרד ־ בשנת הקנ״א [1391], בעיקר מאיזור סביליה, והגירוש הגדול ־ בשנת הרנ״ב [1492] מחבלי ספרד השונים ובעיקר ממחוז קסטיליה וכן מפורטוגל. יוצא מכאן שתושבי מאלי היהודים באו משתי קבוצות:

א. קבוצה קדמונית - המתיישבים צאצאי הגולים מגלות רומא.

ב. קבוצת הגולים ־ מגורשי ספרד.

רבי אברהם בן דוד מתאר את הרדיפות שהיו לפני כ ־ 900 שנה: ״בשנת תתקי׳ב (ד, אלפים תתק״ב) שגזר להוציא את ישראל מן הכלל... וכן לא השאיר להם בכל מלכותו ושאר מדינת סְלָה מקצה העולם ועד העיר  אלמהדיה״.

הקהילה היהודית שמנתה אז 1.500 נפש עברה למגוריה החדשים ב- 1807, תחת שלטונו של מוּלָאי סוּלִימָן. היהודים עסקו במסחר ובמלאכות זעירות כמו צורפות אריגה פחחות וסנדלרות.

מאה שנים מאוחר יותר היו בָּמֶלָּאח של סָלֶה כ- 2.000 בתים,  10 בתי-כנסת ו- 20 חניות.

במשך המחצית השניה של המאה ה- 19 היה רבי יששכר אָצָרָף (אָסָרָף) הרב הראשי והמנהיג הרוחני של קהילת סָלֶה. את מקומו ירש תלמידו וחתנו הרב רפאל אְנְקָוָוא, ב- 1947 היו בְּסָלֶה 3.150 יהודים וב- 1970 נתרוקנה העיר מיהודיה. רובם עברו לְרָבָּאט השכנה או עלו ארצה בשנת החמישים והששים. היום אין בְּסְלָה אף יהודי.