וואזאן
וואזאן
מאת: שלמה גנון-סופר © כל הזכויות שמורות למחבר
העיר מוקפת הרים ולכודה בתוכם (כמו שאואן). היא בנויה בין הריף ובין המסורת הישנה, בלד אלמכזן (האזור הממשלתי) ובלד אל שיבה (איזור השבטים). עד סוף המאה התשע עשרה, נחשבה עיר אזורית עם הרבה כוח.
הוואזאנים
"השריפים" שכונו הוואזאנים, היו מנהיגים רוחניים, משושלת הנביא מוחמד. הם הגיעו משושלת האידריסים- שושלת המלוכה הראשונה במרוקו ובראשה מולאי עבדלה אל שריף והתיישבו בזויאה (מרכז דתי) בוואזאן. מאז, המקום הפך לאזור קדוש והמונים עולים לרגל למקום זה. במשך הזמן, הם התיישבו בה ובסביבותיה והביאו לקידום העיר והאזור בכלל.
הסופר הבריטי, וולטר האריס שהגיע למקום במאה התשע עשרה המאוחרת, יצר קשרים ידידותיים עם השריף הווזאני. הוא גילה שהעיר דתית ופנאטית ביותר ולא אפשרה ביקור אירופאים בה. בין היתר, הוא כתב על אישה בריטית בשם מילי קין שהתיישבה במקום וסייעה בהקמת מרכז רפואי. במרוצת הזמן, בשנת 1877, הכירה והתחתנה עם השריף סידי עבדאלסלם. אחרי מות בעלה, החלו התושבים להתנכל לה והפכו את ימיה, ימים קשים.
לפני מותה,(נקברה בעיר טנז'יר) היא כתבה, "לא מייעצת לאף אחת או אחד, ללכת בדרכי כפי שעשיתי, יחד עם זאת, אני לא מצטערת על מה שעשיתי ועל דרכי".
בזויאה יכולים לבקר רק מוסלמים. לא רחוק משם, בכפר סג'ן, נמצא בית הקברות היהודי ובה קבור רבי עמרם בין דיוואן זצ"ל ואחרים.
באדיבות:"אמנות יהודית"-יצחק אלמקייס 
קבר רבי עמרם בן דיוואן
רבי עמרם החליט להתיישב בעיר וואזאן, שבמרוקו. הוא הקים תלמוד תורה, ישיבה שבה תלמידים רבים הגיעו כדי להרוות את צימאונם ללימוד התורה ממנו. רבי עמרם היה מפורסם כעושה ניסים, ברכתו תמיד התגשמה ויהודים היו מגיעים מכל מרוקו על מנת להינצל מצרתם בזכותו של רבי עמרם. רבי עמרם נפטר בטו' באב, וקברו שבוואזן הפך למקום עלייה לרגל בקרב כל יהודי מרוקו.
מדי שנה, אלפי יהודים מגיעים בל"ג בעומר להילולא של רבי עמרם בן דיוואן, מספרים ניסים רבים שאירעו במקום קבורתו. חולים ללא כל תקווה שנרפאו. עיוורים חזרו לראות, ואילמים לדבר. אנשים משותקים חזרו לביתם ברגל, ונשים עקרות הרו לאחר שעלו לקברו של הצדיק.
