מסורות שונות מספרות, בכתב ובעל פה, על עמים שונים מכנען שהגיעו לחופי צפון אפריקה (הירשברג). יהודי הרי האטלס גורסים שאבותיהם הגיעו מארץ-ישראל לפני חורבן בית ראשון.
אין בישראל קהל המרבה בחגיגות כעדה המרוקנית. מלבד חגי ישראל, מרבים יהודי מרוקו בחגים והילולות משלהם. המכנה המשותף לכולם הוא הרצון לשמוח ולשמח ולהיות ביחד.
המסורות והמנהגים יהדות מרוקו, יש בהם בכדי להדגיש את חוזקה של קהילה זו. כי אם נבחן את כל מה שעבר על היהודים במג'רב, אפשר לומר שאך נס הוא שהיהודים שרדו בחבל ארץ זה של העולם.
ההשתטחות על קברי-הצדיקים היא, מסורת עתיקת-יומין, והתפילה שם עושה פירות, כי מקום קבורת הצדיק הוא מקום שפע וברכה למתפללים ולמבקשים זכותו, שיעמוד מליץ יושר בעדם.
אחד הקמיעים הנפוצים ביותר הוא קמיע הַ"חֲמְשָׂה" (מלשון המספר חמש ולא "חֲמְסָה"). רבים האנשים, במיוחד ביהדות צפון אפריקה, אשר יזכירו את סמל הַ"חֲמְשָׂה" בחוששם מפני עין הרע.
בראשית שנות ה־40 חיו במרוקו הספרדית וטאנג׳יר כ־25,000 יהודים. כיום (2015), לאחר שרובם היגרו, אין מספרם עולה על 50 נפש רובם בטנג'יר. אלה הם השרידים האחרונים של הקהילות היהודיות דוברות הספרדית במרוקו.
