האנשים שנבחרו סבלו
האנשים שנבחרו סבלו
ראיון עם: סם בן שטרית בעיתון "מעריב" ב-2001
"את מייבשי הביצות, אחינו האשכנזים, העלו לדרגת מלאכי שרת, ובצדק, אבל מה עם אלה שגרו באוהל ובפחון דולף, גידלו משפחות מרובות נפשות, נצמדו לקרקע וחוו את ארץ-ישראל על בשרם?" שואל סם בן-שטרית, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. "אנשי המעברות הלכו בחלקם לעולמם בתחושה כבדה, שאיש לא הכיר בסבלם ובתרומתם לבניית הארץ, נאספו אל עמיהם עם תוגה בלב. אלה שנותרו בחיים מתהלכים עם עיניים מושפלות ותחושת קדרות כאילו חטאו".
במקום עלבון יזם בן-שטרית תיקון, ולו גם קוסמטי, בדמות "מדליון המעברה", מצופה 24 קראט, שיוענק ליוצאי המעברות, רובם יוצאי עדות המזרח. הנציגות האשכנזית באה מכיוון יוצאי רומניה, שזכו "להתכבד" בעבר מעברתי. אלא שעל אף הניסיון לשוות למדליון אופי חוצה עדות, בן-שטרית אינו מתאפק מלהעלות דווקא את בני עדתו על נס:"יהדות מרוקו בארץ משגשגת, היא תפסה עמדות בכנסת, בממשלה, בכלכלה, בתעשייה, בבידור ובספורט. נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ' משה בר-אשר, יוצאי מרוקו. את מבינה איזו קפיצה נחשונית עשתה יהדות מרוקו?
"רוב ראשי הערים יוצאי מרוקו, המנהיגות הצעירה בארץ צומחת מיוצאי מרוקו, ואל תתפלאי אם בעוד עשר שנים ראש הממשלה יהיה יוצאי מרוקו, וגם שר החוץ ושר הביטחון". בשנת 1979 פרסם בן-שטרית מאמר ב"מעריב", תחת הכותרת "מצוקתה הכצעקתה", שקרא לבני עדות המזרח להפסיק את הבכי על עוולות שנעשו, ולהפנים את העובדה שהם חיים בחברה שוויונית והישגית, בה יש גם להם הזדמנות להגיע לעמדות השפעה. המתכון שלו להשתלבות בחברה הישראלית כולל עצות בנוסח עדיף ללמוד להכין עוגה מארבע ביצים ולא מ-12, עדיפה חגיגה משפחתית צנועה מחתונה מנקרת עיניים, ובקיצור: עדיף להשקיע בהשכלה.
החתונה של בן-שטרית, אגב, היתה דווקא מהזן המושקע, סעודה כיד המלך, מתובלת בציונות. "זו היתה תקופה של עלייה חשאית ממרוקו, גרתי אצל ההורים של ארוסתי בחדר נפרד, ופתאום באה הסבתא ואמרה:"הציונים באו, ואם לא תתחתנו יגייסו אתכם לצבא ולא תהיה לכם דירה". תוך 24 שעות אנשים התגייסו והרימו לנו את אחת החתונות הגדולות שידעה מרקש, ועוד באותו ערב עלינו על המטוס לארץ ישראל".
בן שטרית, תושב פסגת זאב, מעולם לא גר במעברה. הוא נקלט בשכונת קטמון, וכמורה לתלמוד הפך עד מהרה לדובר השכונה. "מדליון המעברה" שהגה, הוא רק חלק מחגיגות היובל לעלייה מצפון אפריקה במהלכן יינטע "יער יהדות מרוקו" וייערכו אירועים ברחבי הארץ: חגיגת מימונה מרכזית בקצרין, שיח סופרים ומשוררים בכנסת, אירועי הצדעה של אמנים בהיכל התרבות, סימפוזיונים והצגות באילת.
ראשון, יזכה לענוד את המדליון הנשיא, משה קצב, יוצא מעברת קסטינה. בנוסף יוענק המדליון, עליו חרוטה האמרה "אין ישראל נקנית אלא בייסורים", ל-50 מכובדים נוספים, ביניהם חתן פרס ישראל הסופר אפרים קישון, יוצא מעברת שער עלייה. אלפי יוצאי מעברות אחרים יוכלו לרכוש את המדליון ב-120 ₪, ובן-שטרית משוכנע שכמאה אלף יוצאי מעברות מכלל קהילות ישראל יעשו זאת. בחזונו הוא רואה אנשים מתהלכים בגאווה ומשננים:"אני הוא זה שסבלתי ואהבתי את הארץ הזאת". ואחרי שהמנטרה תחדור ללבבות, תתגייס יהדות מרוקו לתרום מנסיונה בקליטה מוצלחת כדי לחבק את העולים החדשים מחבר המדינות ומאתיופיה.
על השאלה, מדוע נבחרו אישים מפורסמים לקבל את המדליון בבית הנשיא, משיב בן-שטרית בציטוט של הסופר אלפרד דה מיסי: "האדם הוא רק מתלמד והסבל הוא מורהו, איש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל", האנשים שנבחרו סבלו, הכירו את עצמם, והגיעו לגדולות".
